צבי רובינשטיין נ' בע"מ

פסק דין

1.על פי כתב התביעה, שהוגש ביום 16/11/08, בשנת 2005 קנה התובע רכב מעוקל מאת הנתבעת.

כאשר ביקש התובע להעביר את הבעלות ברכב, כעבור כחודש מיום הרכישה, התברר לו כי הוחלף ברכב מנוע ולכן ישנה אי התאמה בין מספר המנוע לבין הרשום ברישיון הרכב, ואין אפשרות להעביר בעלות לגביו.

התובע מציין כי הדבר לא עלה כלל כאשר העביר את הרכב טסט, אלא רק בעת שניסה למכור את הרכב.

לטענתו, הוא התייאש והרכב עומד מאז כאבן שאין לה הופכין ליד ביתו (פרוטוקול עמ' 1 שורה 19).

2.התובע דורש סכום של 19,000 ₪, כאשר סכום זה מורכב מסך של 14,000 ₪ אותו שילם התובע בעת רכישת הרכב, ועוד 5,000 ₪ בשל עוגמת נפש.

3.לטענת הנתבעת, דין התביעה להידחות על הסף מחמת היעדר יריבות בינה לבין התובע.

הנתבעת פועלת מכוח הסכם מטעם מדינת ישראל באחסון ומכירת מעוקלים המועברים אליה על ידי הנהלת בתי המשפט, ובמסגרת זו נמכר על ידה הרכב נשוא התביעה לתובע

.

לטענתה, לא היה לה כל חלק ברישום מספר המנוע של הרכב ומרגע הגעת הרכב למחסניה ועד לעזיבתו, לא בוצעה ברכב כל פעולה אשר יכלה לשנות משהו מתכונותיו.

4.יצויין, כי בתיק זה ניתנו שני פסקי דין בהיעדר התייצבות – פעם בהיעדר התייצבות התובע (ביום 5/4/09) ופעם בהיעדר התייצבות הנתבעת (ביום 22/11/09).

שני פסקי הדין בוטלו, וביום 28/11/10 התקיים סוף- סוף דיון לגופו של עניין.

5.לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי במסמכים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות.

6.אכן, בתוקף פעולותיה של הנתבעת מכוח ההסכם בינה לבין הנהלת בתי המשפט כל שעושה הנתבעת הוא לאחסן ולמכור טובין מעוקלים.

התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי הנתבעת היא זו ששינתה משהו ברכב וכי האחריות לכך מוטלת עליה. לענין זה אין נפקא מינה שהרכב נרכש מאת הנתבעת.

התובע גם לא הוכיח מה אירע לרכב במשך התקופה הארוכה שבה היה הרכב ברשותו (מיום 30/6/05 עת שחרר אותו ממחסני הנתבעת ועד ליום הגשת התביעה ב-16/11/08 וקיימת סבירות שהשינוי נעשה בתקופה האמורה, בניגוד לנטען על ידי התובע.

7.בנסיבות אלה, דין התביעה להידחות.

לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.